בין מחוייבות אישית למעורבות חברתית

אי שם לפני כמעט 2 עשורים הודיעו לנו בתיכון שאנחנו נצטרך לעשות מחוייבות אישית. מי שלא יעשה לא יקבל תעודת בגרות. נכון או לא נכון- זה לא העניין. מה שחשוב הוא שמבחינתנו היינו צריכים לתרום לקהילה באיזושהי דרך ולא באמת שאלו אותנו אם אנחנו בעניין. לחלקנו התמזל המזל לתרום בדרך שאנחנו אוהבים, להרגיש נתרמים בעצמנו ואפילו לחרוג מהשעות בלי להתחשבן ולחלק אחר זו הייתה מועקה שרק רצו שתסתיים. אז איך הופכים את החוויה לחיובית יותר ומה הופך את התרומה למשמעותית והדדית? אין תשובה אחת נחרצת כי לכל אחד יש צרכים שונים אבל יש הרבה קריטריונים שעוזרים לעזות סדר ועליהם אפרט כאן. 

איך קוראים לזה בכלל?

 בתור התחלה הרבה מקומות שינו את ההגדרה ובמקום "מחויבות אישית" קוראים לזה "מעורבות חברתית"- אולי זה נשמע סתמי אבל עצם האמירה שאני "מעורב/ת" ולא "מחוייב/ת" כבר מייצרת בתוכנו תחושה יותר נעימה ונינוחה. גם השינוי מ"אישית" ל"חברתית" נותנת תחושה שאני לא לבד ושינוי תפישה מתחיל בדברים הקטנים. 

למידה והתפתחות אישית

 הרבה התנדבויות כוללות בתוכן הכשרה למשתתפים (למשל קורס מד"א או קורס מד"צים) ואלה מעשירים את בני הנוער ברמה האישית ונשארים איתם גם מעבר לשעות ההתנדבות הפועל. לעיתים ההכשרות האלה גם פותחות להן דלת למקצוע עתידי או תפקידים מיוחדים בצבא. יש משפט שכל מורה בשכבות העל יסודי שמע בחייו- "במה זה יתרום לי בחיים?", סביר להניח שבקורס מד"א / כיבוי אש ודברים בסגנון השאלה לא תעלה- ברור להם שמדובר בדברים חשובים שיכולים לתרום להם ולכן יש יותר רצון לקחת חלק בהם. 

קשר אישי עם הקהילה

 ברוב המקרים השאיפה היא לייצר קשר בין התלמידים לקהילה. מעבר לזה ששם התרומה היא לקהילה באופן ישיר ולא עקיף, הרבה משתפים שחוויות ההתנדבות עם קשר אישי גרמו להם יותר סיפוק, תרמו לעיצוב הזהות שלהם ולפעמים גם המשיכו להתנדב מרצונם. אריזת מזון לנזקקים למשל היא חשובה אך אם אורזי המזון לא שותפים בחלוקה הם לא זוכים לראות את החיוך והכרת התודה של המשפחות והעבודה מרגישה יותר סיזיפית. בתיכון שלי למשל מי שלא התנדב בחוץ עזר למזכירה להחתים דפדפות למבחנים ובעיקר הרגיש מסונג'ר- הוא אמנם עוזר למזכירה ומקל עליה בעבודה אבל אין חשיפה למשהו שמתרחש מחוץ לכתלי בית הספר. מי שהתנדבו בתנועות נוער, גני ילדים וצהרונים הרגישו חיבור מיוחד למי שיצא להם להדריך וכאלה שהתנדבו עם קשישים או ילדים בעלי צרכים מיוחדים הרגישו שגם הצליחו לתרום לכאלה שהחברה נרתעת מהם, מה שגרם לתחושת משמעות גדולה מבחינתם. יתרון נוסף בקבוצות כאלה הוא שהן מתפתחות ומתקדמות לפי הכישורים המיוחדים של המשתתפים וזה מחדד את החשיבות לנוכחות הספציפית שלהם- אין להם חלופה וגם אם יהיה מישהו אחר שישב עם הקשיש או יסייע בצהרון- זה לא יהיה אותו מתנדב אהוב שנמצא שם באופן קבוע. 

משמעות הצוות ולוז קבוע

 יש התנדבויות עם לוז גמיש שבו משתבצים מתי שנוח ויש התנדבויות עם יום קבוע בשבוע שבו נעשית ההתנדבות. לכל אחד מאלה יתרונות משלו- לוז גמיש לרוב יגיע עם אנשי צוות מתחלפים וכך יצירת קשרים עם כמות גדולה יותר של שותפים לעשייה. יש משמעות גדולה להיכרות עם הרבה אנשים שונים ממני וזה תורם הרבה לגיבוש הזהות האישית, בעיקר בגיל ההתבגרות. לצד זה, יום התנדבות קבוע יוצר מחויבות אחרת וגם שומר על צוות קבוע. אמנם מדובר בהיכרות עם פחות אנשים אבל ההיכרות יכולה להיות עמוקה יותר בזכות החוויות המשותפות והתהליך שאותו עוברים המשתתפים יחד לאורך תקופת ההתנדבות. בחלק מהמקרים המתנדבים גם מקבלים ליווי שוטף אחת לכמה זמן וזה הופך את הצוות למשמעותי אפילו יותר. זה נפוץ במיוחד בהתנדבויות של הדרכה אבל לא רק. 

ביטוי אישי, יצירתיות ויוזמה אישית

יש כאלה שצריכים תכנית ברורה ומסודרת כדי להבין מה בדיוק הם עושים- יש נוסחה ברורה לסדר הפעולות בהחייאה או לצורה שבה אורזים מזון. לעומתם יש כאלה שקשה להם לעשות את הדברים לפי תבנית ברורה ויש להם צורך להביא את עצמם יותר לידי ביטוי. לבני נוער כאלה התנדבות שהם מעצבים היא פיתרון מעולה- גם פה נכנסים תפקידי ההדרכה בצורה בולטת. בנוסף להדרכה גם העלאת מודעות לנושא שחשוב למתנדבים (כמו איכות הסביבה, זכויות נשים ועוד בסגנון) יכול לייצר הרבה יצירתיות ויוזמה מצדם- יש כאלה שיבחרו להקים תערוכה ויחקרו את הנושא, יש כאלה שיבחרו להקים דוכן הסברה בקניון, להחתים על עצומות, לגייס כספים או לפתוח עמוד פייסבוק כדי לחשוף יותר אנשים לנושא הזה. כל קבוצה תתנהל אחרת לגמרי והבחירה של מה בדיוק לעשות תהיה לפי החוזקות של המשתתפים. קבוצות של שיפוצי בתים מוציאות גם הן את הצד היצירתית של המשתתפים אם זה ביצירת דוגמאות מיוחדות לקישוט הבית או שיפוץ פריטים ישנים בצורה מיוחדת שמאפיינת אותם במיוחד. 

כמו שציינתי בהתחלה, יש הרבה סוגים של התנדבויות ולכל אחד צרכים אחרים וחוזקות שונות. לא כל אחד ירגיש בנוח לעמוד מול קבוצה ולהדריך, יש כאלה שיותר קל להם להתנדב מאחורי הקלעים ויש כאלה שיעדיפו מסגרת עם שעות גמישות כדי להסתדר עם לו"ז עמוס. ככל שיוצרים מגוון רחב יותר של מקומות התנדבות כך מגדילים את הסיכוי שיותר בני נוער יתנדבו בכיף ולא כי מחייבים אותם. כך יותר בני נוער יצליחו להרגיש משמעותיים עבור הקהילה וגם ירגישו נתרמים בעצמם. בסופו של דבר זה חלק מהמסר שמועבר ברוב המקומות- כשאתה נותן מעצמך אתה גם מקבל😊

בקבוצות המעורבות החברתית שאני מלווה (צילום ותפירה) חשוב לי לייצר שילוב של כמה שיותר דברים- המפגשים תמיד יתחילו בהכשרה שבה המשתתפים מקבלים כלים בעצמם. בהמשך אנחנו מדברים על אוכלוסיות שונות שנראה לנו חשוב / מעניין לעבוד איתן וממשיכים לתכנון פרויקטים. היופי בעיניי הוא שכל קבוצה יוצרת פרויקטים חשובים ומגוונים שמאפיינים בדיוק את מה שחברי הקבוצה מתחברים אליו- תפירת מארזים מתוקים לתרומה עבור מגוון אוכלוסיות, יצירת תערוכת צילומים של חופים מזוהמים והעברת שיעורי חברה בנושא איכות הסביבה לצד התערוכה, תפירה עם גמלאים, צילום ניצולי שואה לפרויקט תיעוד ניצולים עירוני, צילום ימי הולדת של ילדים ממשפחות מעוטות יכולת ועוד. כל אחד יכול להביא את עצמו לידי ביטוי בפרויקטים שהוא הכי מתחבר אליהם.